<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' עירובין</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מבוי שהוא גבוה למעלה מכ' אמה ימעט, פי' מבוי מג' מחיצות ונפרץ מרוח ד' לרה"ר או לכרמלית מה"ת רה"י ומותר לטלטל בו וחכמי' אסרו לטלטל בתוכו... [צ"ל ולהוציא מתוכו] לרה"י כי היכי דלא למטעי להוציא ולטלטל ברה"ר, והתירו ע"י היכר קורה רוחב טפח שמניח על כותלי מבוי למעלה במקום שפתוח לרה"ר או לכרמלית, ואם חלל המבוי אינו גבוה יותר מכ' אמה, מתקנו ע"י קורה זו, ואם החלל גבוה יותר מכ' מן הקרקע עד הקורה צריך למעט גבהו ע"י שישפיל הקורה, דיותר מכ' אמה גובה לא שלטה עין ולא הוי הכירא, וצריך לכוון שיניח הקורה להתיר המבוי, שאם נעשה קורה מאליו לא מהני כיון דקורה משום הכירא, ולא דמי ללחי העומד מאליו כדלקמן [ט"ו ע"א], ואי בעי מתקן המבוי בלחי של יו"ד טפחים כדלקמן, ואם פתח המבוי רחב מיו"ד אמות לא מהני לחי או קורה אלא צריך למעט פתחו או מתקנו בצורת הפתח.
<h2>דף ג:</h2>
וכל האמות השנויות בערובין אמה בת וי"ו טפחים ולפעמים מודדין שוחקות ולפעמים עוצבות, במקום שמעוצבות יוצא חומרא כגון גבוה מכ' פסולה, משערין בעוצבות, ואי שוחקות חומרא, כגון מבוי שאין במשכו ד' אמות פסול... [משערין בשוחקות] ואמה שוחקת יתרה על עוצבת חצי אצבע.
<h2>דף ה.</h2>
אם פתח המבוי פחות מד' טפחי' א"צ תקון. אם לא רצה למעט גובה המבוי ע"י שישפיל הקורה כדאמרן יוכל למעט גובה המבוי ע"י שמניח למטה בארץ כנגד הקורה קרקע או קורה רוחב טפח ועובי' טפח כדי שהקורה למעלה לא יהי' גבוה מטפח זה יותר מכ' דקייל"ן כר' יוסף רבי' דאביי ומדברי הגרי"צ נ' דוקא ע"י קורה יוכל למעט גבהו ולא ע"י קרקע, טעמי' בקורה לא חיישינן שיפחת ע"י דריסת רגלים אבל בעפר לכ"ע חיישינן דהא עינינו רואות קרקע גבוה טפח שדורסין רבים מתמעט. ואם אין בגובה המבוי יו"ד ט', חוקק ד' אמות תוך אורך המבוי ע"פ רחבו להשלים החלל ליו"ד ט' כאביי, אע"ג דר"י רבי' אמר די בד' ט' בהא הלכתא כאביי דסוגי' כותי' כ"כ הגרי"צ, כלומר דהני ברייתות דאקשי לי' אביי, בשנויי דחיקא מתרצא ר"י ותו דר"י גופא אמר לקמן [י' ע"א] ש"מ מר"ה משך מבוי בד' אמות וצ"ל גמרי' איתעקר לי'... ומהני שמעתתא דכהני... [ח' ע"ב חסר] ואם אין יוכל להעמיק י"ט... [חסר].
וז"ל הגרי"צ מבוי שנפרץ מצדו וכלפי ראשו אתמר משמי' דר"א ור"א אם יש שם פס ד' מתיר פרצה עד עשר אמות, דיו"ד אמות פתוח אכתי פתח מקרי, ואם לא נשאר פס ד' לצד הפתח, אם הפרצה פחות מג' מותר, ג' אינו מותר. חזי לן דס"ל כיון דרב חנן משמי' דרב מתיר עד יו"ד [ו' ע"א] ור"ה ברי' דר' יהושע נמי אמר הכי [ה' ע"ב] ור"א ור"א נמי סתמא אמרי פס ד' מתיר פרצה יו"ד ודאי הכי הלכתא. מיהו אי בקעי רבים בהאי פרצה אפי' היא ד"ט פסול כדמוכח מהאי מבוי עקום, וטעמא כיון דעיילי ונפקא בהאי פרצה רבים בטיל להו פתחא קמא ובטלי קורה ולחי דידי' שברוח רביעי', אבל אי לא בקעי בה רבים ואין הפרצה יותר מיו"ד ואין הפרוץ מרובה על העומד בצד זה מותר כל זמן שנשאר סמוך לפתח המבוי פס ד'. הגרי"צ לא כ' מידי אי הפרצה בראשו ממש אצל הפתח, ובגמ' אי' [ו' ע"א] בראשו פוסל בד"ט ומסיק לא בראשו ברוח רביעית ממש דהתם פתחא הוא אלא כשנפרץ בקרן זוית בד"ט דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי ומדמייתי הגרי"צ לקמן האי [דינא]...
לחי הבולט מדופני מבוי שיש על פתח המבוי פס ככותל רביעי משוך ע"פ רחבו, אם הוא משוך פחות מד"א נדון משום לחי, לפי שאין בו שעור משך מבוי שהוא ד"א, ואם יש בו ד"א שעור משך מבוי אינו נדון משום לחי אלא נדון כשאר כותלי מבוי, ופתחו של מבוי עומד בלא לחי, לכן צריך לחי אחר, ומעמידו באידך גיסא ולא בצד הפס של ד"א, אי נמי מוקי לי' בהדי' ההוא קמא ומטפי בי' פורתא או מבצר בי' פורתא מפותי' קמא. ואי פתוח המבוי ח' אמות או פחות מזה ולחי הבולט מדופנו ומקצר הפתח ארכו ד' אמות, א"צ לחי אחר... [צ"ל מה נפשך אי עומד נפיש ניתר בעומד מרובה על הפרוץ, ואי פרוץ נפיש כיון שאין במשך פס הבולט ד"א נידון משום לחי] ואי חיישת שמא כי הדדי נינהו, ס' דרבנן להקל. ואי קשי' מאי קאמר ס' דרבנן אפי' ודאי כי הדדי נינהו לא מפסל הא קייל"ן פרוץ כעומד מותר [ט"ז ע"א] וי"ל ה"ק אף אי אמרת כהדדי נינהו כלומר שיש לכל א' ד' אמות אלא שיש לחוש דהני דפרוץ ד"א שוחקות ולעומד ד"א מצומצמות. מ"מ שרינן משום ס' דרבנן לקולא. ואמרו רבותא הא דאמרי' ד"א הבולט מדופני המבוי אין לחי, דוקא אי לא עבדי' ללחי, אבל עבדי' ללחי כשר דהא אפקי' מתורת כותל מבוי.
<h2>דף ו.</h2>
במבוי עקום קייל"ן כרב תורתו כמפולש ומפולש מב' צדדי' לרה"ר לא ניתר אלא בצה"פ מצד א', ולחי וקורה מצד אחר. ואמרו רבותא בעקמומיתו עושה צה"פ ובב' ראשיו לחי או קורה, הכי מסתבר כיון דעקימותו כפלוש ונראה הפלוש מב' צדדים, צריך לסתמו שלא ייראה לא מצד זה ולא מזה ואם העקום מב' צדדים עושה צה"פ בשני עקימותיו ולחי לכל פתח.
ר"ה הוא מקום שרבים בקעי ורחבו י"ו אמה ומפולש כולו או מפולש לפחות משער לשער ואינו מקורה והגאון כ' שצריכין ס' ריבוא מצויינים שם דומי' דדגלי מדבר כדאי' בשבת [ו' ע"א] מדבר ר"ה בזמן שישראל שרויין בו. ור"ה גמור אין מערבין אלא בדלתות נעולות בלילה אבל מבואות מפולשות לר"ה עושה צה"פ מכאן ולחי או קורה מכאן וא"צ דלת אפי' מפולש... ומבוי מפולש לרה"ר דאמרן לא איירי שמבוי עצמו רחב י"ו אמה, דאי הכי הוא גופי' ר"ה וצריך דלתות נעולות, אלא שהוא פחות מי"ו אמה, דתני' יתר ע"כ אמר ר' יהוד' מי שהיו לו ב' חצרות מב' צידי ר"ה עושה לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וק"מ ונושא ונותן באמצע ואמרו לו ח' אין מערבין רה"ר בכך, ור"י גופא לא התיר אלא כשאינו רחב יותר מי"ג אמה ושליש, ומ"מ השיבו אין מערבין ר"ה בכך, ודייקינן אפי' בדלתות לא מערבא דארי"ו ירושלים אלמלא דלתותי' נעולות בלילה חייבין עלי' משום רה"ר, אע"ג דירושלים רחב י"ו, מ"מ מדמי לי' להא דר' יהוד' דאיירי בפחות מי"ו ואמרו חכמים אין מערבין, אלמא דפשיטא לי' כשם שלירושלי' לא מהני דלתות שאין נעולות ה"נ בהאי דב' חצרות אף שהרוחב פחות מי"ו, וה"ט כיון דר"ה גמור הולך דרך המבוי לארכו משער לשער, המבוי עצמו ר"ה אף אי נתמעט רחבו פחות מי"ו ואינו ניתר אלא בדלתות נעולות בלילה והכין בפ"ק דשבת [ז' ע"א] בין העמודים דניחא תשמישי' הוי רה"ר אע"ג שאין בין עמוד לעמוד י"ו, כיון שחוץ לעמודים דרך רבים שרחבו י"ו. לפיכך הני מבואות מפולשות דשמעתין דניתרין בצה"פ ולחי לא מתוקמי שר"ה עובר דרך אורך המבוי, אלא שצידי ר"ה עוברי' על פתחי מבוי.
<h2>דף ו:</h2>
וקייל"ן כרב מבוי מפולש לר"ה עושה צה"פ מכאן ולחי או קורה מכאן, וחזי לן אפי' מפולש לכרמלית כדאמר... [צ"ל כדאמר רב (ז' ע"א) סרטיא מכאן ובקעה מכאן או בקעה מכאן ובקעה מכאן עושה צה"פ מכאן ולחי מכאן].
<h2>דף ז:</h2>
ומבוי שנפרץ במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו לר"ה חצר מותר ומבוי אסור עד שיתקנו, חצר מותר בכל גונא אפי' פרצתה נגד פרצת מבוי כל זמן שאין פרצתה יותר מעשר ואינו במלואה דפתחא הוא לגבי חצר אפי' רבי' בקעי בי' כדתנן [טהרות פ"ו] חצר שרבי' נכנסין בזו ויוצאין בזו רה"י לשבת, והאי פרצה שבראש המבוי לצד החצר פתחא הוא לגבי חצר אבל מבוי אסור דהוי כמבוי המפולש לר"ה, ואין היתר למבוי אלא אם פרצת המבוי אינה מכוונת נגד פרצת החצר וגם אין המבוי כלה לצידי החצר אלא כלה באמצע חצר שעדיין נראה ב' צדדי חצר שמרחיבי' על המבוי, ובתנאי שיהי' חצר של רבים שאין רשות ליחיד לבנות בתים בחצר על הצדדים ולקצר הרחבתו על המבוי, אבל דיחיד לא מהני דזמנין בני בתי בחצר ולא אישתיירו צידי החצר רחבים מן המבוי, ובג' תנאים הללו פרצה שבמבוי לצד החצר לא פסלה למבוי דהוי כאלו סתום לצד ר"ה, מיהו כיון דעדיין נפרץ מבוי לחצר למקום האסור לו הלכך אינו מותר לטלטל במבוי עד שיערבו בני מבוי עם בני החצר. כך פרושא ברירא למסקנא מלתי' דרב. ולמאי דמסקינן [י' ע"א] שוה מבפנים ונראה מבחוץ נדון משום לחי, המבוי מותר בלא תנאים אלו שהני גפופי שיש לחצר מב' הצדדי' יתר על רוחב המבוי מהני נמי למבוי, שאף שהמבוי נראה לעומד בחללו פרוץ במלואו בלא לחי מ"מ העומד בפרצת המבוי רואה שיש גפופי מכאן ומכאן ונדון אף למבוי משום לחי ומותר לטלטל בו לעצמו אף שלא ערב עם בני החצר. והני תרתי מימרא דרב יהודה ודרב דדמי אהדדי בגמ' הו"מ לשנויי כאן בנכנסין כותלי... אלא דעדיפי מיני' קאמר בחד גונא איירי. ויש שאומר למאי דמסיק מבוי מותר כשערבו בכל גונא מותר.
<h2>דף ח.</h2>
מבוי שצדו א' כלה לים וצדו א' כלה לאשפה באשפה של יחיד חיישינן שמא תנטל האשפה אבל אשפה של רבי' גבוה יו"ד הוי מחיצה, ולא חיישינן נמי שמא יעלה הים שרטון, חזי לן כך ג' הגרי"צ ולא כספרים... [שלנו שגורסין חיישינן לשרטון] לכך השמיט האי הלכתא, דהא דאשפה של רבים נדון כמחיצה ודיחיד לא, מייתי לקמן [פ"י דעירובין]. ואיכא לעיונא בהא מלתא דים אוקיאנוס מקיף כ"ע וא"י מקיף סולמא דצור ובבל פרת ודיגלת ואמרינן לקמן [כ"ב ע"א] דלא מהני לבטל ר"ה אלמא מחיצות ביד"ש לא עבדו רה"י אי בקעי בהו רבים לא מספקא לן אף אי בקעי בהו רבים לא מבטלי למחיצות ביד"ש, מיהו כל זמן שאינו רואה המחיצות העשויות ביד"ש המקיפות השטח בהני אמרינן אתי רבים ומבטלי, דאל"ה ר"ה היכא משכחת לה לאפוקי מחיצות הנעשות ביד"א אף אם לא נראו לעומד באמצע, שהשטח רחב מאד מהני לשוי' רה"י ולא אתי רבים ומבטלי (חסר).
<h2>דף ח:</h2>
אמר רב כהנא וכו' מבוי שצדו א' ארוך וצדו א' קצר, פחות מד"א מניח הקורה באלכסון, ד"א אינו מניח הקורה אלא כנגד הקצר, רבא אמר אחד זה ואחד זה אינו מניח הקורה אלא כנגד הקצר וכרבא קייל"ן דאמר קורה משום היכר ובאלכסון לא הוי הכירא, ואמר ר"כ הא דמניח הקורה באלכסון לא אמרן אלא שאין באלכסון יותר מעשר, אבל יש באלכסון יותר מי' ד"ה אינו מניחו אלא כנגד הקצר אבל צה"פ יוכל לעשות באלכסון דהוי כמחיצה גמורה.
וקייל"ן כרבא דבעינן שיהא הקורה מונח על כותלי מבוי אבל נעץ שני יתדות עקומות על ב' כותלי מבוי ואין גבוהות ג' ואין עקמומותן ג' והניח קורה עליהם כשר וכתב הגרי"צ והלכתא מותר להשתמש תחת הקורה ובין הלחיים נמי מותר כרבא, והנ"מ דפתוח לר"ה אבל פתוח לכרמלית לא דאמר רב תוך הפתח צריך לחי אחר להתירו בין אית בי' ד"ט ובין לית בי' ואוקימנא בפתוח לכרמלית דמצא מין את מינו ונעור. לא אתפרש אי גם תחת הקורה אסור להשתמש בכרמלית. ואיכא למימר לרבא ודאי ליכא לפלוגי, דס"ל... [צ"ל קורה ולחי משום היכר ולא משום מחיצה] מיהו מהא הו"ל לפסוק הלכתא כאביי בין הלחיים אסור אף בפתוח לר"ה... אלא דלא מסתבר דתלי' בהא מלתא, דהא לאביי נמי בעינן למימר קורה משום מחיצה ואפ"ה מסיק תחת הקורה מותר להשתמש, הלכך נראה טעמי' דאסור לאביי בלחי דלחי הכשירו במשהו ואתי למטעי להשתמש חוצה לו ורבא לא חשש ודוקא בר"ה, אבל בכרמלית בין בלחי בין בקורה... [מצא מין את מינו וניעור] וה"ה נמי בצה"פ אסור להשתמש תחתיו, אבל אם יש קורה שרחב ד' מותר להשתמש תחתיו דאמרינן פי תקרה יורד וסותם כדאי' פ"ק דשבת [ט' ע"א].
<h2>דף ט:</h2>
והלכתא לחי שנראה בליטתו בפנים המבוי ולא בחוץ או בחוץ נגד חלל המבוי ולא בפנים נדון משום לחי עשה לחי והפליגו מן הכותל ג"ט או שהגביהו מן הקרקע ג' פסול, הגביהו פחות מג' אם יש בו ז' ומשהו כשר. בפ' תולין [שבת קמ"א ע"א] אמר רבא לא ליתיב אינש אפומא דליחייא דלמא מיגנדרא לי' חפץ ואתי לאתויי ובפתוח לר"ה איירי מיהו איכא לאשתכוחי גם בפתוח לכרמלית שלא יאחז בידו חפץ המונח שם אצל הלחי.
ולחי המושך עם דופן המבוי פחות מד"א נדון משום לחי ומשתמש עד חודו הפנימי כשעומד בכרמלית, ד"א נדון משום מבוי ואסור להשתמש בכל המבוי שאין למבוי זה לחי.
<h2>דף י:</h2>
מבוי שרחב כ' אמה עושה פס גבוה י"ט במשך ד' אמות ומעמידו לארכו באמצע ועי"כ נעשה כב' מבואות ומבוי רחב ט"ו אמה מרחיק ב"א מכותל ועושה פס ג"א ואם הוא כ' אמה עושה כן גם מאידך גיסא ונשתיירו יו"ד אמות לפתח המבוי וכיוצא בו.
<h2>דף יא:</h2>
וצה"פ הוא כמחיצה ומהני לגובה יותר מכ' וביותר מי"א ואף בד' רוחות... וצה"פ שעשה מן הצד לא כלום עשה, פי' הגאון שעשאה בצדו של כותל ופתחא בק"ז לא עבדי אינשי, ורבותינו פרשו שלא נתן קנה העליון מכוון על ראשי ב' לחיים אלא חברו בצדם ואין נראה קנה עליון כמשקוף אלא תחוב באמצע הקנים ראשיהם למעלה ממנו. מיהו קנה העליון אין צריך ליגע בהם אפי' גבוה הרבה מב' לחיים מהני כר"נ דתני' כותי' כיפה ר"מ מחייב במזוזה וח' פוטרים ושוין בשיש ברגליה יו"ד שחייבת אע"פ שאין הקרוי שבשמי הכיפה מגיע לרגליה פתח הוי, ה"נ כיון שיש בקנים יו"ד אע"ג שאין מגיעין לקורה פתחא הוי. צה"פ צריכה שתהא בריאה כדי לעמוד בה דלת ואפי' של קש אבל א"צ היכר ציר כר"א דלא אמר כלום מזה אלא תנא קנה מכאן וק"מ וקנה ע"ג ואע"ג דר"ל משמי' דר' ינאי אמר היכר ציר בירושל' אמרו רבנן דבבל לא מצרכי היכר ציר.
<h2>דף יב.</h2>
לשון ים שנכנס לחצר אם הפרצה אינו יותר מיו"ד ולא נפרץ במלואה כגון שנשאר עומד פס ד"ט או משהו מכאן ומכאן ממלאין ממנו מים בשבת, נפרצה במלואה או שהפרצה יותר מי"א אין ממלאין ממנו בחצר אא"כ עשו לה מחיצה גבוה י"ט ואם לאו לטלטל בתוכה נמי אסור שהרי נפרץ למקום האסור דים כרמלית הוא ואם נשאר גדודין במקום הפרצה למטה בגובה י"ט אלא שהים מכסה אותם מותר למלא מים בחצר אבל אסור להכניסם לבית והגרי"צ פי' דאי' לי' גדודי היינו פסין נשארו מב' רוחות למעלה מן המים ומכשירות לטלטל בחצר אבל מ"מ אסור למלאות מים לחצר כשאין מחיצה תוך המים, כלומר אף שהפרצה יתר מעשר מ"מ בהאי יתר בולטין אבנים משני צידי הכותל ומעכבים לכנוס בתוך האי יתר מעשר לפיכך לגבי טלטול בחצר נחשב כאלו אין הפרצה יותר מעשר, אבל לגבי המים שפורץ גם במקום שאבנים בולטין הוי פרצה יתר מעשר לכך אסור למלאות מים אף לחצר.
ודין החצר שנפרץ למקום האסור אם הפרצה יותר מיו"ד צריך צה"פ אפי' אינה במלואה ואם פחות מיו"ד והיא במלואה צריכה ב' פסין של משהו משתי רוחות ואם מרוח א' צריך שיהי' הפס רחב ד"ט ואם פתח החצר פחות מג"ט א"צ כלום.
<h2>דף יב:</h2>
נקטינן איזו מבוי שניתר בלחי וקורה כל שארכו יותר על רחבו ובתים וחצרות פתוחים לו כדי שיצטרכו לעשות ערוב חצרות וערוב מבואות, ואיזו חצר שאינו ניתר' בלחי וקורה כל שאין ארכה יתר על רחבה, שצריכה פס ד' או משהו מכאן ומשהו מכאן, אבל ארכה יתר על רחבה אפי' משהו סגי בלחי או קורה, אבל מבוי כיון שקרוב לר"ה לא מכשר בלחי וקורה וכן מבוי פחות מד"א אורך... [ניתר בצה"פ או בשני לחיין או בפס ד'].
<h2>דף יג:</h2>
הקורה שאמרו רחבה טפח כדי לקבל אריח לרחבו ובריאה לקבלו ויתדות המעמידים הקורה א"צ להיות בריאים כדי לקבל קורה ואריח וכן אם רחבה ד"ט א"צ להיות בריאה כר' אילעאי והגרי"צ לא הביאו, חזי לן דס"ל אליבי' דר' יהודה אמר.
<h2>דף יד.</h2>
הניח קורה ע"ג מבוי ופרס עליו מחצלת והגביהה ג"ט מן הקרקע קורה אין כאן דהא מיכסא ומחיצה אין כאן כיון שהגדיים בוקעין בה. קורה יוצאת מכותל זה ואינה נוגעת בכותל אחר וכן שתי קורות אחת יוצאת מכותל זה וא' מכותל אחר ואין נוגעות, פחות מג"ט ביניהם כשר. וכן ב' קורות זו אצל זו, ולא בזו לקבל אריח ולא בזו לק"א, אם מקבלות שתיהם ביחד אריח לרחבו שקרובין בחבורן שאין ביניהם אויר כרוחב אריח כשר הי' אחת למעלה וא' למטה אין אומרי' רואין העליונה כאלו היא למטה, דליתא לריב"י כ"כ הגרי"צ. וחזי לן דאם ביניהם פחות מג"ט מצטרפין לשעור טפח דפסק נמי הא דר' זירא קורה בתוך המבוי ועקמימותה חוץ למבוי היא בתוך כ' ועקמימות למעלה מכ' היא למעלה מיו"ד ועקמימות למטה מיו"ד ואין בין זה לזה ג' א"צ להביא קורה אחרת.
<h2>דף יד:</h2>
שעור גובה לחי י"ט ורחבו ועוביו כ"ש. עשה לחי לחצי המבוי הפנימי מותר עד הלחי ואסור בחיצון (חסר).
<h2>דף טו:</h2>
שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה כלי בהמה גדר גבוה י' מטלטלין בתוכה ולא יהיו פרצות יתרות על הבנין, וקייל"ן פרוץ כעומד מותר ואף נגד הפרוץ מותר אם אין שם פרצה יותר מיו"ד אמות, ואם אחת יותר מי' אוסרת כל ההיקף אם אין לה צה"פ, ואם פרוץ מרובה על עומד אף כנגד העומד אסור כשהפרצות ג"ט, אבל פחות מג"ט לא מקרי פרצה דאמרינן לבוד. והא דתני' ופרשה לה לר"פ מד' עד יו"ד אף שפרוץ מרובה על העומד... [צ"ל כנגד העומד מותר] האי בכלאים אתמר... [דתנן בפ"ד כלאים מ"ד וכו'].
<h2>דף טז:</h2>
חזי לן דעומד מרובה על הפרוץ מותר אף בערב אמרינן כגון דאייתי מחצלת דהוי ז' ומשהו וחקק בה ג' ואוקמה להאי משהו בקרקע מעט פחות מג' דהוי לי' ג' לבוד, וסמוך לו ג' אויר, ולמעלה ממנו ד' דופן דהוי עומד מרובה על הפרוץ מרוח א'. כתב הגרי"צ חצר שתשמישה לאויר ואינה מוקפת מחיצה של שתי וערב אלא בשתי או בערב ליחיד נותני' בית סאתים ולענ"ד כל שתשמישה לאויר אפי' במחיצה גמורה אין נותני' לו אלא ב"ס כדאי' בהישן [סוכה כ"ה ע"א] אילן המיסך על הארץ אע"ג דעביד לי' בהוצא ודפנא דהוי מחיצה גמורה ואיכא סככה אין מטלטלין בו אלא כשהוא ב"ס, וכלל אמר רשב"א [כ"ב ע"ב] כל אויר שתשמישו לדירה כגון דיר וסהר וחצר ומוקצה אפי' בית י' כורים מותר, וכל דירה שתשמישה לאויר כגון בורגנין שבשדות יתר מב"ס אסור. ובסוגין ביחיד המקיף לדירה ולא הקיף אלא בשתי או בערב להכי אין נותני' לו אלא ב"ס וכן לשנים המקיפים אין נותני' להם יותר מב"ס כדאי' בירושל' אבל לג' נותנים להם כל צרכם ובלבד שלא ישאר ב"ס פנוי מכלים ואם השאירו אסורים לטלטל בכל ההיקף אלא בד"א ואם הוצרכו לשש סאין שהוא ב"ס לכל א' והקיפו שבע מותר שלא השאירו סאתים, לא הוצרכו אלא חמש והקיפו שבע אפי' בחמש אסורין שהשאירו ב"ס, מהא שמעינן אי לא הוצרכו אלא ה' והקיפו וי"ו שפיר דמי שלא השאירו סאתים וחזי לן ה"ה אי לא הוצרכו אלא ד' והקיפו ו' מותרין שמגיע סאתים לכל אחד דחכמים אקילי מריב"י ואיהו נמי אמר סתם לג' נותנים שש.
<h2>דף יז.</h2>
הקיפו ג' כל צרכם ומת א' מהם בשבת קייל"ן כרב הונא דשבת גורמת הואיל והותרה הותרה, וכל היכא דאיתנהו מחיצות אמרינן הכי דאמוראי בתראי רב יהוד' רבה ואביי ס"ל הכי בפ' כל גגות [צ"ג ע"ב] גבי דיורין הבאים בשבת שאם ערבו דרך הפתח ונסתם בשבת הואיל והותרה הותרה ולא תלי בדיורים, לפיכך אי הוי ב' ונתוסף אחד בשבת אסורי' כשהקיפו יותר מב"ס וכ"כ ר"א משבחא [שאילתות פ' בשלח].
<h2>דף יז:</h2>
הני פסי ביראות דהתירו בד' דיומדים מד' רוחות אף שיש ביניהם יג"א ושליש הלמ"מ הוא דהוי רה"י דהרי הזורק לתוכן חייב אף בדליכא באר ש"מ רה"י גמור הוא, ודאמרינן [ט"ו ע"ב] אגמרי' למשה מסיני לא תפרץ רובא בדליכא ד' דיומדים וכל היכא דאיכא אמה מכאן ואמה מכאן מד' רוחות לא אמרה, אבל ודאי מדרבנן אסרו בפרצת רובא ויותר מעשר ולא התירו אלא לעולי רגלים ובגמ' [כ' ע"ב] מסיק לבהמת עולי רגלים התירו אבל אדם מטפס ועולה ואם היו רחבים אפי' לאדם נמי, ואיכא מרבותא דאמרי אם נתקן תחלה לצורך בהמה שרי גם לצורך אדם ומה"ט מסיק דלא התירו אלא לבאר מים חיים מידי דחזי לאדם ואמרינן פסי ביראות בבבל לא, דשכיחי מיא, בחוצה לארץ לא, דלא שכיחי מתיבתא. משמע לצורך מצוה אף בח"ל [מותר]... (חסר).
<h2>דף כג:</h2>
מותר לטלטל בבית סאתים אפי' לא הוקף לדירה בין עגול בין מרובע אפי' ארכו פי שנים כרחבו אבל באמה יתרה באורך מפי שנים ברחבו אסור, אבל בפחות מסאתים א"צ לדקדק בצורתו אפי' ארוך הרבה.
קרפף יותר מב"ס שהוקף לדירה נזרע רובו אע"ג שפחות מסאתים הרי הוא כגנה ואסור לטלטל בו דזרעים מבטלי הדירה, נזרע מעוטו אם הזרוע ב"ס או פחות מותר, דאף אי דנינן לי' כקרפף שלא הוקף לדירה קרפף שאינו יותר מב"ס מותר לטלטל בו וממנו לחצר, אבל נזרע יותר מב"ס אסור לטלטל, דקרפף יותר מב"ס ככרמלית דמי וחלק שלא נזרע הרי הוא נפרץ למקום האסור לו. וכ' ר"ח דאם אין הקרפף יותר מב"ס והוקף לדירה אפי' נזרע כולו מותר לטלטל בו דהוי כחצר אבל נטע אילנות בקרפף יותר מב"ס שהוקף לדירה אפי' נטע כולו הרי הוא כחצר, ומים דינם כזרעים...
<h2>דף כד.</h2>
קרפף יתר מב"ס שלא הוקף לדירה פורץ בו פרצה יותר מי"א וגודרו ומעמידו על יו"ד לשם דירה ודיו, דהוי כולו הוקף לדירה והוי כחצר, ואם פרץ אמה וגדרה ופרץ אמה וגדרה עד שהשלימו ליותר מיו"ד נמי מותר.
<h2>דף כה.</h2>
ויש תקנה אחרת לקרפף יתר מב"ס שלא הוקף לדירה, אם ממעטו מבית סאתים ע"י שבנה בו עמוד גבוה יו"ד ורוחב ג"ט אבל אילנות לא מהני למעט קרפף. וכן אם הרחיק מן כותל הקרפף ג"ט ועשה מחיצה לדירה הועיל, אם המחיצה החדשה יותר מעשר, ואם לא הרחיק המחיצה החדשה מישנה ג"ט לא הועיל, טחה טיט על הכותל שיכול לעמוד בפ"ע כדי למעטו הוי מיעוט ואם עי"כ אוירו פחות מסאתים מהני, בנה מחיצה על הראשונה לא הועיל, דאין מחיצה עג"מ דבמחיצות התחתונות יושב, לפיכך אם נבלעו בשבת התחתונות והוא יושב השתא בעליונות הועיל וכן בתל יותר מב"ס שהוא קרפף מחיצות שעשה מועילות שהרי דר בעליונות. קרפף בית ג' סאין וקירה על בית סאה אין אויר קרויו מייתרו אע"ג שהגג משופע אבל קרפף שנפרץ במלואו לחצר אסור אם ע"י אויר מחיצות החצר נעשה יותר מב"ס וחצר מותר דאית לי' גפופי. ולענין היקף לדירה לא מהני מחיצה דעבידא לצניעות בעלמא [כ"ו ע"א] (חסר).
<h2>דף כו:</h2>
המבטל רשות חצרו לחברו לא בטל רשות ביתו, לפיכך אם בטל רשות חצרו לאחרים הם מותרים להוציא מבתיהם לחצר אבל לא מביתו לחצר וגם הוא אסור להוציא מביתו ומותר מבתיהם לחצר שנעשה אורח אצלם ואם הוציא מביתו קודם שהחזיקו בחצר והוציאו כליהם אוסר עליהם ואם אמר בהדי' רשות ביתי מבוטלת לכם כיון דגלי גלי והמבטל רשותו לאחרים צריך לבטל לכל א' וא'.
בכל מערבין ערובי תחומים ומשתתפים במבוי חוץ ממים ומלח בפני עצמם... [במי מלח מותר, ואיכא טובא שאין מערבין כמהין ופטריות וכו'] מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה ולכהן בבית הפרס ורי"א אף בבית הקברות מפני שיכול לילך לחוץ ולאכול. הגרי"צ לא כ' הלכה כמאן משמע כסתם דמתני' דאסור בבה"ק ואמרינן טעמא בגמ' דאסור לקנות מקום באסורי הנאה וי"א דהלכה כדברי המקיל בערובין ומותר לישראל בבה"ק ולכהן בתרומה ואע"ג דר"ז מסייע לי' לסומכוס דאסר בתרומה ממתני' דכלים אין זה סתמא דה"נ י"ל כרבנן אתי' ותו דסומכוס כשמאי, דב"ה מתירין בתרומה כיון דחזי לכהן וכן אם נשבע שלא יהנה מן הככר מערבין בו אבל אמר קונם ככר זה עלי דומה להקדשות ואין מערבין בהקדשות ובזה"ז בתרומה נמי לא.
<h2>דף פז.</h2>
אמת המים שהיא עוברת בחצר אם עמוקה יו"ד ורחבה ד"ט אין ממלאין ממנה בשבת אא"כ עשו לה מחיצה י"ט בכניסה וביציאה ומחיצה זו צריכה משוקע במים ט' טפחים ונראה טפח למעלה מן המים או שעושה מחיצה למעלה מן המים ט' טפחים וטפח א' שקוע ממים להבדיל בין מים שחוץ לחצר כדאי' גבי בור שאין ב' חצרות כמפרש רב יהודה וסוגי' כותי' כ"כ הגרי"צ. אבל אינה עמוקה יו"ד ואין רחבה ד' אינה חולקת רשות לעצמה ובטלה אגב החצר.
